פסק-דין בתיק ת"א 2334-06

עניינה של התובענה נשוא פסק דין זה הינו קומביין לאיסוף בטטות (להלן: " הקומביין"). התובעת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק של תוצרת חקלאית בישראל ובחו"ל. הנתבעת 1 (להלן: "יעדים"), הינה חברה העוסקת ומתמחה בייבוא ושיווק של ציוד וכלי עבודה חקלאיים ומשמשת גם כנציגת הנתבעות 2 ו-3 בארץ. הנתבעת 2 (להלן: "גרימה"), הינה חברה המאוגדת בגרמניה והמתמחה בייצור ושיווק של מכונות וציוד חקלאי. הנתבעת 3 (להלן: "אסאליפט"), הינה חברה המאוגדת בדנמרק המתמחה בייצור ושיווק מערכות וכלים לאיסוף חקלאי.

במהלך שנת 2005 הוזמן על ידי התובעת קומביין לאיסוף בטטות, כאשר לעמדת התובעת את ההזמנה היה על הנתבעות לבצע קרי: לספק קומביין כשיר ותקין לעבודה. לגירסתה, הקומביין שסופק בסופו של דבר, היה לקוי, מקולקל ופגום. משכך הגישה התובעת תביעה נגד שלושת הנתבעות ובמסגרתה עתרה לחייבן להשיב לה את התמורה ששולמה בסך 250,000 יורו, פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה והוצאות. הנתבעות הכחישו את גירסת התובעת, מטעמים שונים ושאינם דרושים לפסק הדין.

משלא הושגה הסכמה, נוהל ההליך, התקיימו ישיבות קדם משפט, הוגשו בקשות ביניים ונשמעו הראיות. במסגרת בירור הראיות הגישה התובעת חוות דעת מומחה מטעמה ואילו יעדים הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה. נוכח הפער בין מומחי הצדדים, מינה בית המשפט את המהנדס מר רמון כמומחה מטעם בית המשפט.

בתום שמיעת הראיות, הציע בית המשפט לתובעת שלא לעמוד על התביעה. לאחר הגשת סיכומי התובעת וסיכומי יעדים, ובטרם הגשת סיכומי גרימה ואסאליפט (גרימה ואסאליפט להלן: " הנתבעות") , הגיעו התובעת ויעדים להסכמה, לפיה התביעה כנגד יעדים תידחה ללא צו להוצאות. בין לבין הגיעו התובעת והנתבעות לידי הסכמה, כי גם התביעה כנגד אלה תידחה, כאשר לעמדת התובעת אין מקום להשית עליה הוצאות לטובת הנתבעות ואילו לעמדת האחרונות הן זכאיות למלוא הוצאותיהן. עוד הוסכם, כי בית המשפט יפסוק בשאלת ההוצאות, לאחר שמיעת סיכומי טענות בעל פה בעניין זה, וכי הכרעתו  תהא סופית.

בדיון טען ב"כ התובעת שאין מקום להשית על מרשתו כל הוצאות לטובת מי מהנתבעות. לדידו, שעה שמרשתו קיבלה את הצעת בית המשפט והסכימה לדחיית התביעה, מן הראוי שלא לחייבה בהוצאות, וכמקובל במקרים כגון אלה. עוד נטען, כי היה מקום להגשת התביעה כנגד הנתבעות, בשים לב שעילות התביעה כנגדן היו מבוססות, כמו גם שהיו ראיות לחיובן של אלה, המקימות "אשם תורם" להפרה בהספקת הקומביין שאינו כשיר ומונח לו כאבן שאין לה הופכין.

ב"כ התובעת הצביע על כך שלנתבעות נחסכו הוצאות שכן לא נדרשו להגשת חוות דעת של מומחה, לא נשאו בעלויות המומחה מטעם בית המשפט, לא הגישו סיכומים, נחסך מהן הליך הערעור ונציגיהן אף לא לקחו חלק בניסויים בשטח. עוד נטען, כי התנהלות הנתבעות בהליך היתה נגועה, בין היתר, באי גילוי מסמכים, כמו גם בכך שהטענה העיקרית בפיהן באשר למהות ההתקשרות, הזמנת מוצר ניסיוני ולא מוצר מדף, הועלתה רק במסגרת ההליך, בדיעבד וללא תימוכין בכתב.

ב"כ הנתבעות טענו לעומתו, כי יש להשית על התובעת את מלוא הוצאותיהן, שעה שנדרשו לנהל הליך שלם. בהקשר זה נטען כי הגם שלא הוגשו סיכומים מטעמן, הן נערכו להכנת הסיכומים ומשכך ההליך מבחינתן נוהל במלואו. לעמדת הנתבעות לא היה מקום מלכתחילה, להגיש תביעה נגדן, וכי הן נגררו, שלא לצורך להליך. בהקשר זה מפנות הנתבעות לכתבי בי דין בהן נטען, בין היתר, שהתביעה אינה מגלה עילה כלפיהן וכפי שהוכח בראיות. לדידן של הנתבעות יש להביא בחשבון את עובדת היותן גופים מחוץ לישראל, דבר שיש בו מטבע הדברים להכביד בעלויות לעומת מתדיין מקומי. כל אחת מהנתבעות הגישה לבית המשפט אסמכתאות בדבר הוצאות שהיו לה בקשר עם ההליך. בכלל אלה, תשלום שכ"ט, הוצאות תרגומים וכד', וכן הוצאות הגעת העדים שנדרשו להעיד בארץ מטעמן, עד אחד מטעם כל אחת מהנתבעות.

נתתי דעתי לטענות הצדדים. במסגרת פסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון, מחד גיסא, כי היה מקום להגשת התביעה נגד הנתבעות, שכן היתה עילת תביעה ראויה כנגדן, ולא בכדי דחה בית המשפט את בקשת הנתבעות לחיוב התובעת בערובה להוצאות (ראה בש"א 15911/08; החלטה מיום 29.1.09, עמ' 5 ש' 1-3). לא למותר לציין, כי גם במהלך שמיעת הראיות עמדו לפני הנתבעות קשיים כאלה ואחרים, שלא ראיתי צורך להידרש להם לצורך הכרעתי. עוד נתתי את הדעת לכך שנחסך מהנתבעות הליך של ערעור, שגם בו יש לחסוך מההוצאות. מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם, כי התוצאה הינה דחיית התביעה, לאחר ניהול ההליכים המקדמיים ושמיעת הראיות ולאור דברי ב"כ הנתבעות גם לאחר שאלו נערכו להכנת הסיכומים. לעניין זה יש להביא בחשבון את ההוצאות בפועל שנדרשו הנתבעות להוציא, בשים לב להיותן חברות בחו"ל.

סופו של דבר ובאיזון הכולל, מצאתי להשית על התובעת הוצאות לטובת הנתבעות, אך באופן חלקי וזאת מהטעמים שפורטו לעיל.

יישום האמור על סכומי ההוצאות המגיעים לנתבעות, לאחר שבחנתי את האסמכתאות השונות, ובהתאם לסמכות שהקנו הצדדים לבית המשפט להכריע במחלוקת בנושא זה, מביאני למסקנה, כי על התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות את הסך של 50,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 45 יום מהיום, שכן אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  ט"ו אדר ב תשע"א, 21 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: